יחסי מצרים ישראל אחרי עליית האחים המוסלמי
יחסי מצרים ישראל אחרי עליית האחים המוסלמים לשלטון במצרים
מאת: עמר זכריא
חוקר לענייני ישראל
המהפכה של ה25 בינואר 2011 הדיחה את הנשיא המצרי חוסני מובארק, וגרמה לעלייתו של ד"ר מוחדמד מורסי, הנשיא הנבחר הראשון בהיסטוריה של מצרים. הוא נחשב הנשיא האזרחי הראשון (לא מן הצבאיים ששלטו במצרים במשך שישים שנה), והנשיא הנבחר הראשון (בבחירות דמוקרטיות ראשונות), והנשיא הראשון מבין אנשי האחים המוסלמים (שהפעילות שלהם היתה אסורה במשך כל תקופת כהונתו של מובארק וגם קודמיו).
ניצחון הנשיא המצרי החדש, שהוא מן האחים המוסלמים, מעורר דאגות באזור, במיוחד אצל הישראלים. האם הוא ישמור על הסכם השלום, שנחתם בין שתי המדינות וסיים תקופה של יותר מחמש מלחמות ומאות אלפי הרוגים ופצועים? או שמא יבטל אותו והאיזור יכול יבער שוב?
עליות וירידות ביחסי ישראל מצרים בעידן של מובארק
כדי לדון בעניין של היחסים הישראליים המצריים לאור עלייתו של נשיא מהאחים המוסלמים צריך לסקור את היחסים בין שתי המדינות בתקופה של קודמו.
היחסים בין שתי המדינות ראו עליות וירידות במשך תקופת כהונתו של הנשיא הקודם חוסני מובארק. אחרי עליית ראש הממשלה הישראלי בניימין נתניהו לשלטון, בפעם הראשונה, ובנייתו להתנחלויות באופן אינטנסיבי, לא איחרה התגובה הערבית להגיע בפסגה הערבית מ-31 במרץ 1996 שהחליטה להקפיא את כל הקשרים בין ישראל ומדינות ערב. מצרים, אכן, לא כיבדה החלטה זו, אבל היחסים בין שתי המדינות לא השתפרו עד שנת 1999 שנת עלייתו של אהוד ברק לשלטון. גם בתקופה של ברק לא חל שום שינוי מהותי ביחסים, ואפילו היחסים הדרדרו עוד יותר, הופסקו עבודות הוועד הכלכלי המשותף בין שתי המדינות, וישראל לא השתתפה בתערוכה התעשייתית והמסחרית שהתקיימה בקהיר. ושיתוף הפעולה החקאלי (שהיה חזק) בין שתי המדינות, גם הוא ראה נסיגה ניכרת.
בשנת 2000 פרצה האינתיפאדה השנייה (אנתיפאדת אלקצא) והיחסים בין שתי המדינות הדרדרו עד כדי שמצרים הזמינה את השגריר המצרי בתל-אביב (השגריר מוחמד בסיוני ז"ל) להתייעצות. וב-3 באפריל 2002 מצרים החליטה להפסיק את כל הקשרים הממשלתיים עם ישראל, ושמה מגבלות על נסיעת האזרחים המצריים אל ישראל ועל הסחר עמה.
בשנת 2005 הודיע אריק שרון על תכנית ההתנתקות מחבל עזה, דבר שהביא לשיפור ביחסים בין שתי המדינות. מצרים שיחררה את האזרח הישראלי "עזאם עזאם" אחרי 7 שנים בכלא המצרי (אחרי גזר דין של 15 שנה באשמת ריגול). מצרים הסכימה לקבל אחריות על שמירת ציר פילדלפי אחרי נסיגת צה"ל. מצרים גם החזירה את שגרירה בחודש מרץ 2005 וחתמה, גם, עם ישראל על הסכם "QUIZ" ב14 בדצמבר 2004, ועל הסכם ייצוא הגז המצרי לישראל ב8 באוגוסט 2005. אבל שיתוף פעולה זה לא יצא מהגדר הכלכלי, החקלאי, ושיתוף הפעולה הצבאי. השיח בין שתי המדינות לא הופסק בתחומי הביטחון ובנושאים הקשורים לסכסוך הישראלי פלשתיני. דבר שאפיין את היחסים בין שתי המדינות.
מאפייני המדיניות המצרית כלפי ישראל
דוד סולטן, שגרירה לשעבר של ישראל בקהיר בשנים 1992-1996 כתב בספרו "בין קהיר לירושלים" שיש שלושה גורמים המשפיעים על המדיניות המצרית כלפי ישראל והם:
1- האינטרס המצרי
סולטן רואה שמצרים שמה את האינטרס שלה לפני כל דבר אחר בכל מה שקשור ליחסים שלה עם ישראל, דוגמה לכך, הנפט שמכרה מצרים לישראל לא הופסק אף פעם במשך כל התקופה הקודמת, עם כל העליות והירידות ביחסים בין שתי המדינות. זאת, אפילו אחרי הכיבוש הישראלי לביירות, בירת לבנון ב1982. סולטן רואה גם שמצרים רוצה לשמור על זרימת הסיוע האמריקאי שהובטח לשתי המדינות אחרי החתימה על ההסכם. לעניין זה חשיבות גדולה בשמירה על המשך היחסים בין שתי המדינות, לפי דעתו.
2- המצב הפנימי
סולטאן אומר בספרו שהמצב הפנימי במצרים היה גם גורם מאוד משפיע על התפתחות היחסים בין שתי המדינות כי במצרים יש הרבה זרמים, במיחוד הזרם הדתי, שהם נגד השלום עם ישראל, וכי מצרים השתמשה בכך כתירוץ כדי לא להתקדם בנירמול היחסים עם ישראל, כדבריו.
3- התפתחות תהליך השלום
סולטאן אומר שההתפתחות בתהליך המדיני עם הפלשתינים הוא הדבר שבעצם התווה את אופי היחסים בין שתי המדינות. שר החוץ המצרי, דאז, עמר מוסא אמר כשהיה בתפקיד: "לא צריך לתת לישראל ליהנות מהשלום לפני שתשיג שלום עם הפלשתינים ומדינות ערב, (סוריה ולבנון)".
המהפכה המצרית והחששות הישראליות
אחרי המהפכה המצרית ב25 בינואר ועליית נשיא חדש לשלטון (מהאחים המוסלמים) והחששות של ישראל גוברות. אפשר לסכם את חששותיה של ישראל ב:
1- הגברת הבדידות הישראלית במזרח התיכון אחרי, עליית האיסלמיסטים לשלטון במצרים, והדרדרות היחסים של ישראל עם תורכיה.
2- ישראל חושבת שהיא איבדה בנפילתו של מובארק בן ברית שהיה אפשר לסמוך עליו בריסון הפלשתינים.
3- ריסון המדיניות הישראלית והאמריקאית באיזור אחרי עליית ממשל דמוקרטי במצרים, שיש לו ברחוב השפעה גדולה (הרחוב במצרים ברובו נגד ישראל) דבר שיקשה על ישראל בתגובותיה הצבאיות נגד הפלשתינים, במיוחד בעזה.
4- חשש שמצרים תהפוך למעצמה איזורית כמו תורכיה ושיהיה ברית מצרי, תורכי, איראני נגד ישראל.
5- חשש מעליית האיסלמיסטים גם בסוריה, וכך תהיה ישראל בין שלטון אסלמסטי עויין בסוריה בצפון ומצרים בדרום.
6- חשש מהשפעת האביב הערבי על הפלשתינים, מה שיכול לעודד אותם להתחיל באינתפאדה שלישית נגד ישראל. והם יקבלו תמיכה מהממשל המצרי והסורי החדשים.
עתיד היחסים בין מצרים וישראל
לאור היחסים בין מצרים וישראל בעידן מובארק, האם אפשר לנחש את אופי היחסים בין שתי המדינות אחרי עלייתו של ד"ר מורסי לשלטון? ומה הם הגורמים שיוכלו לשמור על יחסים אלה ולטפח אותם?
יש ארבעה גורמים מאוד חשובים שיש בהם לשמור על הסכם השלום בין מצרים וישראל והם:
1- הצבא המצרי
לצבא המצרי היה תפקיד מאוד חשוב בהחלפת השלטון במצרים, כי הוא לא עמד בפני העם ולא ניסה להשתיק אותו, להפך, הוא תמך במהפכה בהצהרתו שהוא עומד לצד הלגיטימציה של העם וכי הצבא המצרי הוא חלק מרכוש העם עצמו, וכי הוא לא ידכא את המהפכה כדי שמובארק ישמור על הכיסא שלו. לכן הצבא המצרי נחשב הגורם המשפיע בכל תהליך מדיני במדינה. הצבא המצרי ישחק תפקיד מאוד חשוב בשמירה על הסכם השלום בין שתי המדינות והוא לא יתן לאף אחד שיסבך אותו בסכסוך לא מחושב היטב שלא יהיה מבין האינטרסים של מצרים.
ד"ר אלון עמיר אומר שהתפקיד של הצבא המצרי יישאר מרכזי וחשוב בכל התפתחות פוליטית עתידית, וכי הצבא המצרי שמר על הסכם השלום משנת 1979 עד היום והוא ימשיך לשמור עליו, לא רק בגלל שהוא חייב לעשות זאת אלא בגלל שהשלום עם ישראל משרת את האינטרסים הלאומיים והאסטרטגיים של מצרים. הצבא המצרי, גם כן, אין לו שום תירוץ כדי לבטל את ההסכם מצד אחד, וכי שני הצדדים, המצרי והישראלי, לא הפרו אף פעם את ההסכם וכי יש שיתוף פעולה בין שני הצדדים כולל שיתוף פעולה מודיעיני. הצבא המצרי גם כן, לא רוצה להפסיד את הסיוע הצבאי האמריקאי.
2- האינטרס המצרי בהמשך היחסים
אם ישראל חושבת שהשלום עם מצרים הוא אינטרס ישראלי, אני חושב גם שהוא אינטרס מצרי. מצרים אחרי המהפכה והדימום הכלכלי ליותר משנה וחצי לא מעוניינת בסכסוך עם ישראל, כי רק האווירה של סכסוך בין שתי המדינות תשפיע מאוד קשות על האיזור כולו. פריצת מלחמה בין ישראל ומצרים בטווח הקרוב לא תהיה לטובת שני הצדדים במיוחד הצד המצרי. פריצת מלחמה תשפיע על התנועה בתעלה סואץ שהכלכלה המצרית סומכת עליה הרבה. פריצת המלחמה תבריח את התיירים והמשקיעים הזרים מהמדינה בתקופה שבה מצרים צריכה כל מטבע זר.
אי אפשר להתעלם מכך שישראל לא היתה סיבת פריצת המהפכה ב25 בינואר, אבל הבעיות החברתיות והכלכליות של המצרים. דבר מאוד חשוב ומעניין והוא למרות העוינות הגדולה של חלק גדול מהעם המצרי כלפי ישראל אלא שהעם המצרי לא מעוניין במלחמה עם ישראל. תוצאות הסקר שעשה המכון הדמוקרטי בארה"ב אומר ש 60 % מהנשאלים רוצים לשמור על הסכם השלום בין שתי המדינות.
מצרים גם רואה שיש ליחסים עם ישראל תועלת בלעמוד מול האירנים והאיום הגרעיני האיראני, כי מצרים תתן לישראל לעשות את העבודה בלחסל את הכוחות הגרעיניים של איראן בלי להסתבך אתה, ובכך למנוע איום איראני על מדינות ערב, במיוחד מדינות המפרץ.
3- התפקיד של ארה"ב בשמירה על ההסכם
אי אפשר להתעלם מתפקידה החשוב של ארה"ב בשמירה על הסכם השלום בין שתי המדינות. ארה"ב עזרה לשתי המדינות להגיע להסכם זה. אי אפשר גם להתעלם מהיחסים האמריקאים מצריים שנחשבאים ליחסים אסטרטגיים, והסיוע שמצרים קיבלה במשך כל תקופה זו, דבר שהקל על תקציב המדינה במיוחד התקציב הצבאי שהעיב, בעבר, על תקציב המדינה. וברגע של ביטול הסכם זה, ארה"ב יכולה לנקוט צעדים נגד מצרים בהפסקת הסיוע הכלכלי והצבאי עם מצרים, ואולי הטלת אמברגו על מצרים.
מצרים רואה גם שהמשך היחסים עם ישראל ישפיע גם על היחסים בין מצרים וארה"ב. ועם פריצת מלחמה בין השת המדינות יפסידו שתי המדינות את הסיוע הזה, ולא לשכוח שרוב הסיוע האמריקאי למצרים 1.3 מליארד דולר הוא סיוע צבאי.
4- האינטרס הכלכלי המצרי בשמירה על הסכם השלום
המצב הכלכלי היה הגורם העיקרי בפריצת המהפכה. המצב הכלכלי הושפע קשות בגלל המהפכה והפסקת ההשקעות הזרות ובריחת התיירות. אחרי עליית הנשיא החדש לשלטון העניין המאוד חשוב שהוא צריך לטפל בו הוא הכלכלה ולנסות למשוך השקעות זרות ולהחזיר את התיירות, שהיא מקור מאוד חשוב למטבע זר במצרים. הנשיא החדש והממשלה החדשה צריכים לעבוד קשות כדי לשפר את רמת החיים של המצריים ולהיענות לבקשותיהם. עם מצב של מתיחות וחשש לפריצת מלחמה בין מצרים וישראל, אם יבוטל ההסכם, מצרים תסבול קשות מהמשך המצב הכלכלי המדרדר, לכן על הנשיי החדש והממשלה לעבוד כדי לשמור על הביטחון והשקט במדינה כדי שיעודדו את ההון הזר לבוא להשקיע במצרים, כדי לעזור לה לפתור את הבעיות הכלכליות שלה.
ד"ר מורסי הנשיא המצרי החדש נשבע אימונים והודיע יותר מפעם שהוא ישמור על ההסכמים הבינלאומיים שמצרים חתומה עליהם, כולל בוודאי הסכם השלום עם ישראל.
השלום עם ישראל הוא אינטרס מצרי בדיוק כמו שהוא אינטרס ישראלי כפי שהבהרתי. השלום עם ישראל לא אומר שמצרים לא תעמוד לצד הפלשתינים והסורים עד שהם יקבלו את כל זכויותיהם הליגליות. מצרים רואה שדרך המשך היחסים בין שתי המדינות היא תוכל לעזור לפלשתינים כדי לקבל את זכויותיהם וגם ולתווך בין שני הצדדים, דבר שהצליח בעסקת החלפת השבויים הפלשתינים, עם החייל החטוף גלעד שליט, וגם בלהגיע להסכם "הודנה" בין ישראל והחמאס. וניתוק יחסים אלה לא יעזור לפלשתינים וישלח את ידה של ישראל בשטחים ועזה.
رد مع اقتباس
المشاركة الأصلية كتبت بواسطة عبدالوهاب محمد الجبوري
المفضلات